בן אסתר וכתריאל, נולד בשנת 1925 בארץ והיה מן החברים הראשונים בקיבוץ בית-קשת. בקיבוץ היה נהג-טרקטור, מושרש בקרקע ומסור לעבודת הפלחה בשדות המשק. את "אוחי" ציינו הפשטות והעליצות. היה פשוט ולבבי בהליכותיו, בת-צחוק נכונה תמיד על שפתיו והלצה בפיו. היה ראשון לחוגגים בכל שמחה בבית-קשת, מלא גיל עד כדי שכחה עצמית וחריגה מתחום הנוהג בחברה. אך מעולם לא נח ולא שקט עד אשר האציל על חבריו מכוח השמחה המפעמת בקרבו, ובהצליחו להלהיב את החבר'ה היה צונח יגע בפינתו והבעת אושר בפניו.

ביום ה' באדר ב' תש"ח (16.3.1948), יצא נוח עם שבעה חברי בית קשת לסיור בסביבה. הם הותקפו ממארב על-ידי כנופיה של מאות אנשי שבט ערב א-זבח שכיתרו אותם. אחד הצליח להימלט לקיבוץ ולהזעיק תגבורת, שבעת הבחורים שנותרו לחמו בגבורה בכנופיה עד הכדור האחרון ונפלו כולם. לאחר שלושה ימים של משא ומתן מייגע הוחזרו גופותיהם. נוח הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית קשת. השאיר אחריו ושני אחים - ראובן ואפרים.